פשוט לסתום

מתנצל מראש, אבל יש לי את הבעיה הזאת שנסחבת איתי כבר כמה עשורים, שאני ממש מחבב את אברי גלעד. לא יודע; אני מניח שזה קשור לגדילתי על ברכיו הגרומות אי-שם באייטיז ולכמה שיחות מלבבות שיצא לי לקיים איתו מאוחר יותר, אבל האיש, בלי קשר לעמדותיו, הוא בעיניי חמוד. ושנון. ומשכנע. וטועה, כמובן. טועה לגמרי רוב…

אם לא איכפת לכם

אלוהים, מה נשמע? איך הולך? מה נהיה? מה אתה אומר על הבחירות, הא? בסוף הצבעת? וואללה? כן, אני יודע, אתכם שם למעלה תמיד סופרים בסוף, יחד עם כל המעטפות הכפולות. אמרתי לך כבר; תשקול לעבור למרכז הארץ, אפילו מודיעין. גם תגיע לעבודה מהר יותר בבוקר, וגם הנגישות לכל מקום – שמע, אין לזה תחליף, לא…

ונעבור למציאות

כדור הארץ הוא עגול. חשבתי שכדאי שלפתיחה נסכים על זה. מסכימים? יופי. רואים? הציבור הישראלי עדיין לא מפולג ומשוסע ברמה שבה כבר אי אפשר להסכים שכדור הארץ עגול. מה אמרתם שם בליכוד? שהוא שמאלני? שמאל חלש? אוקיי, ייתכן. ייתכן שהוא כזה. ייתכן שהוא גם ימני. קשה לדעת, הוא לא אומר שום דבר משמעותי מלבד נהמות…

ככה זה?

ואולי אין מה לעשות. ואולי נתניהו צדק כשאמר שאין מה לעשות ו"אין פתרון מדיני עם עזה". כי באמת כבר די עשינו הכל: כבשנו את עזה, שלטנו בעזה, הפצצנו את עזה, התנתקנו מעזה, אמרו לעזה לכי לעזה, הכנסנו סחורה, הפסקנו סחורה, הזרמנו חשמל, הפסקנו חשמל, הכנסנו אנשים, לא הכנסנו, אמרנו למצרים "קחו את זה מתנה", אמרנו…

ישראל השפויה איחוד

תראו, באופן אישי מעולם לא התבוללתי. לא יצא לי, לצערי. אבל אם בתי, כשתגדל, תבוא יום אחד הביתה ותודיע לי שהיא התחילה לצאת עם, נאמר, חד-קרן, וזה רציני ביניהם, אני כמובן אסביר לה שיחסים – ובוודאי נישואים – בין בני אדם לחדי-קרן הם משהו שאינו לחלוטין בקונצנזוס עדיין, ושמבחינה בירוקרטית זה עומד להיות גיהנום –…

האיש אשר תמיד חוזר

ליד המיטה שלי (מזל טוב לי! הגעתי לגיל השמעון-פרסי הזה שבו אני מספר על הספרים המונחים ליד המיטה שלי) מונח ספרו של בן כספית "נתניהו", ואני מתקדם איתו מדי לילה לפני השינה.מה שנקרא, במיטה עם נתניהו. ופה ושם שרה. מה אני אגיד לכם על הספר הזה? שהוא שובר את לבך כשהוא מתאר איך ניסה נתניהו…

מפלצות בעם

השבוע רציתי לבכות. מה חדש, תגידו? בכל שבוע אתה לא רק רוצה, אלא גם בוכה. ולא רק בוכה, אלא גם מטריח את כולנו בזה. ולא רק מטריח, אלא גם משלמים לך להטריח. אבל השבוע משהו בי נשבר באמת, כי השבוע קרה משהו איום. אבל לפני שאני אספר לכם על המשהו האיום, תנו לי לספר לכם…

אחי, אתה הסימפטום

אחי, שמע, אחי, מה אתה מתחשבן איתי, אחי, כשאני קורא לך אחי? עכשיו תקשיב טוב, אחי ואחים שלך: אתם לא אחים שלי. אתם, תודה לאל, לא משפחה שלי בכלל. לא קשורים אליי בשום דרך. הייתי מנסה לטעון שהקשר היחיד בינינו הוא מגדרי – כולנו גברים – אבל גם זה לא יהיה מדויק; גברים מפסיקים, בעיקר…

מה איבדנו כאן

הסוסיתא – בעיקר הסוסיתא – עדיין מדהימה אותי. כלומר, מה זה היה, הדבר הזה? איך העזנו? מדינה בת דקה וחצי, עוד לא בת-מצווה – ובהחלט יש לנו על הראש גם מלחמה או שתיים לארגן – מחליטה שהיא, ובכן, תייצר מכונית. שלמה. כמו, נניח, הגרמנים עם המרצדס שלהם. כמו, נאמר, האמריקאים עם השברולט שלהם. למה לא?…

השמאלני האוטומטי

אין לי מושג מתי התחלתי להיות שמאלני מקצועי – אבל בשנתיים האחרונות זה עבד בשבילי לא רע; יש בזה פרנסה. קודם כל, כי לא נשארו כל כך הרבה מאיתנו – ואתם יודעים איך זה בשוק החופשי; הביקושים עולים ככל שהסחורה והלכת ואוזלת; וחוץ מזה, כשמאלני אתה צריך לריב כל הזמן עם ישראלים וכמעט כל הזמן…

של מי אתה, ילד?

לפעמים – למשל השבוע – מתחשק לי לכרוך יד סביב כתפו של יאיר נתניהו ולשאול אותו ברכות: "איפה אבא שלך, ילד?" ואז, כשהוא יצביע בכיוון הכללי, לקחת אותו ביד, לגשת איתו לאבא שלו ולהגיד לאבא: "נדמה לי שאיבדתם אותו, יכול להיות? הוא מסתובב פה כבר איזה זמן – מאז גיל 17 בערך – ולא באמת…

להבין את הימין

מי אתם, מצביעי ליכוד? לא, ברצינות, אני אשמח להכיר אתכם. כי אני לא מכיר אתכם. לא מכיר באופן אישי אף אחד שהצביע לנתניהו בבחירות האחרונות. למעשה הצלחתי לרוקן את כל סביבתי החברתית, הגיאוגרפית ואפילו האינטרנטית מליכודניקים – ותאמינו לי, זה לא היה קל; בכל זאת הם מונים קרוב למיליון ישראלים, כנראה שהם בכל מקום סביבנו,…