לא צריך שתרימו לי נר

תקציר הפרק הקודם: נסעתי עם המשפחה לקאייקי כפר בלום והיה סיוט.בפרק הנוכחי: שכנה שלי ניגשת אליי באיזה בוקר באמצע השבוע ואומרת משהו כמו "בול ביום שקראנו את הטור שלך, היינו בכפר בלום בקייאקים".יופי, אני אומר לעצמי, אני כבר מכיר את השיחה הזאת. ניהלתי אותה מספיק פעמים בשבוע האחרון. עכשיו היא תגיד שכל מילה שלי בסלע,…

השקט שלא נשאר

לא יודע מה חשבתי לעצמי כשגררתי את המשפחה ל"קיאקי כפר בלום". בעצם אני די יודע מה חשבתי לעצמי: שאנחנו נפליג בקיאק, או בסירת גומי, או באבוב, באזור כפר בלום. נשמע סביר, לא?הם ממש גדולים בביזנס, כפר בלום. לטענתם הם מהראשונים שבאו עם הקונספט הזה של לקחת משהו מתנפח, לשים אותו על מי הירדן ולהתיישב בתוכו…

אופוריית שלושת הימים

ביום שישי שעבר עוד היינו עם הילדים וחברים בים לפנות-ערב, המים היו חמימים ועכורים כמו שצריך, השקיעה נתנה ביצוע די מפואר, ואנחנו יצאנו מהמים, התיישבנו במסעדת חוף, הזמנו לילדים שניצלונים ולעצמנו בקבוק יין, והרגשנו שבסך הכל, למרות שלא נסענו ליוון, יוון די נסעה אלינו, ולרגע החיים התנהגו ממש בסדר גמור והייתה באוויר איזו אופוריה קטנה,…

עבודה, למה זה טוב?

מי שולט במדינה הזאת?לא, באמת; זו לא שאלה פרובוקטיבית, וגם לא ניסיון לתפוס אתכם לא מוכנים ערב פסח. זו שאלה פשוטה, רולניקית כזו: האם אנחנו נשלטים על ידי הממשלה, האליטה, ההגמוניה, החונטה, בית המשפט, התקשורת, מיליציות מיסוי, נשים של ראשי אופוזיציה, עובדי רשות שדות התעופה, או שילוב קונספירטיבי שהיה באמת בין חברות הנשק, התרופות, הטכנולוגיה,…

שיר השכונה

הדבר הכי טוב שמשודר כרגע בערוצים המסחריים הוא, כמובן, הפרסומת לאיזה כרטיס אשראי בשם "ביונד" בכיכובו של אסי כהן. תקציר העלילה: על רקע מה שעושה רושם ראשוני של פרסומת מופרזת באנגלית קריינותית לעושר אגדתי, יוקרה בינלאומית וחיים נוצצים ומעוצבים מהסוג שרק אנשים בפרסומות לבושם ונספרסו מסוגלים לחיות, אסי כהן עולה לגג איזה מלון יוקרה פריזאי,…

החורף של אביה

קר לי. אני חושב שכבר שלושה חודשים רצוף קר לי. כפות הידיים שלי קרות. הפנים קרים. האף לח וקפוא כמו חוטם של כלב-מזחלות אסקימוסי, הנשמה שלי היא גלגול מאוחר של אלזה המוקדמת.קר פה לעזאזל. ישראל היא מדינה ים-תיכונית ארקטית.כל כניסה למיטה בלילה היא אירוע שאני צריך להיערך לקראתו כמו ישיש רוסי שמתכוון לזנק בפברואר לתוך…

איזה רדיו מעפן

זה כבר לא קורה לי כמעט בכלל, שאני צוחק ברמה מגוחכת כמו זו שבה צחקתי מ"מה יש", תוכנית רדיו ששודרה בין השנים ממש-מזמן למעדיף-לא-לזכור. השבוע זה קרה.זה קרה כי הקשבתי ל"מה יש".אין ממש דרך להקשיב כיום ל"מה יש" מלבד קטעים ספורדיים ששרדו בכמה אתרי אינטרנט שלרוב מנוהלים על ידי מה-ישולוגים בכירים ממני – אבל ארז…

חיים חדשים

"החיים שלך תיכף נגמרים", אני כמעט צועק עליה, ובלי שום סיבה כי החיים שלה די רחוקים מזה על פי כל ההערכות. "את תהיי מתישהו בת 50, ומה עשית בחיים? עבדת? גרת בתל אביב? את בכלל אוהבת לגור בעיר הזאת? כן-חניה-לא-חניה, פקקים כל היום, חפירות, ילדים, זיעה, רק מחכה לגמור את היום, את נהנית מזה?""מזה לא",…

הילד ה-16

דיזנגוף סנטר היה מפוצץ בילדים והורים. זה היה השבוע האחרון של אוגוסט, ואם לא הייתי מבטיח לילדה יומיים קודם, עוד בפארק המים בשפיים (מקום שאליו אסרתי על עצמי להגיע באוגוסט) שהיא תוכל לעשות צמות עם תוספות שיער, לא הייתי נאלץ להגיע עד דיזנגוף סנטר (עוד מקום שאליו אסרתי על עצמי להגיע באוגוסט) כדי לעמוד בהבטחה.אבל…

אפשר להשתגע

יש איזה אנטי-קלייקס באוויר, לא?אתם וגם אני מרגישים אותו. הוא תלוי שם, כמו סימן שאלה שמחכה שיבוא סימן קריאה. שיקרה משהו. שיתחיל הבלגאן. שתיפתח המהומה. שנוכל להתלהם, לנפנף בידיים, לצאת לרחובות.שתחזור השגרה, בקיצור.אבל בינתיים יש רק שגרת אנטי-קליימקס – הייתה השבוע מהדורת חדשות רדיופונית שממש נפתחה בידיעה על איזו תאונת אופנוע-ים בכנרת, פתיחת מהדורה שלא…