משפחה נורמלית

הרגע שבו הכל מתפרק מתחיל משום דבר; אנחנו חוזרים בשישי בערב מחברים, אנחנו עייפים, רוצים רק להשכיב את הילדים ולהישכב בעצמנו, ואז הילדה מתיישבת על הספה בסלון, ובלי שום סיבה ספציפית היא מתחילה ליילל, ואז לצעוק, ואז לצרוח. עכשיו תראו; הילדה שלי צורחת כמו שלינוי אשראם מתעמלת; ברמה גבוהה, עולמית, זוכת מדליה. היא ממשיכה לצרוח…

אבא אטום

האיש שלא אכפת לו מהילדה שלו ישב איתה במקדונלדס בשבוע שעבר. היא הייתה אולי בת ארבע, רזה וקטנה. הוא היה אולי בן בליעל, גבר גדל-גוף וכבוי מבט. על המגש הקטן מולה הוא הניח טלפון נייד ובו רץ פרק של "דורה", והוא אפשר לה לאכול תוך כדי שהיא יושבת מולו וצופה בפרק. מבטה של הילדה נע…

אחי, אתה הסימפטום

אחי, שמע, אחי, מה אתה מתחשבן איתי, אחי, כשאני קורא לך אחי? עכשיו תקשיב טוב, אחי ואחים שלך: אתם לא אחים שלי. אתם, תודה לאל, לא משפחה שלי בכלל. לא קשורים אליי בשום דרך. הייתי מנסה לטעון שהקשר היחיד בינינו הוא מגדרי – כולנו גברים – אבל גם זה לא יהיה מדויק; גברים מפסיקים, בעיקר…

תכריחו אותי

אני מוכרח להתחיל להכריח את הילד שלי לעשות משהו. מוכרח. אבל אני לא מצליח להכריח את עצמי להכריח אותו. אני יודע שזו בעיה, כי הילד שלי בן שמונה ותחומי העניין שלו כוללים, בסדר לא-משנה, משחקי מחשב, משחקי וידאו, משחקי טלפון נייד ומשחקי דמיון שבמסגרתם הוא מדמיין שהוא במחשב תוך שהוא גוער בי לפנות כבר את…

הילד קצת גזען

בפעם הראשונה שזה קרה – ובכן, הייתי רוצה להגיד שחשבתי שלא שמעתי טוב, אבל שמעתי מצוין. והתעלמתי. היי, אמרתי לעצמי, זה בסך הכל חוש השמיעה, בטהובן עשה קריירה שלמה בלעדיו. היינו אצל חברים במהלך ראש השנה, והילד שלי, שהשתולל עם אחד הילדים שלהם, קרא לו פתאום "ערבי מוסלמי". מין קללה שכזו. בכיף. בשגרה. בצחוקים. אנחנו…

כוח-העל שלי

לרוב אני לא רואה בעצמי גיבור-על. אפילו לא גיבור. באמת, גם את ההזדמנויות המעטות שהיו לי להפוך לגיבור – נניח לחבוט באיזה מוט סלפי בראשה של ילדה בת 14 שמתרוצצת לעברי עם מספריים ותיכף תתויג כ"מחבלת" החמצתי; מעולם לא יצא לי לנטרל אף ערבי, לחלץ אף יהודי, אפילו להניק תינוק פלסטיני לא הסתייע. כך שבאמת…

למי קראת ערס

זו שבת, וזה שיא החום, וזה פארק חולון, ואני מסתובב עם הילדים בין המתקנים. כמה אלפי ישראלים סביבי, במצבי, מנסים להבין למה הם עשו את זה לעצמם. מטרת-העל של כולנו: להעביר את הזמן עד השחרור, כשהילדים יגויסו בחזרה לגן ולבית ספר בראשון בבוקר. הילד שלי עומד בתור לרכבת ההרים הקטנה ("לך תעמוד בתור!" זה הדבר…

הדחייה הראשונה בחייו

אז הילד שלי לא התקבל לבית הספר לטבע. לא שזה מזיז לי משהו, כן? אולי חוץ מהפעמים שאני חולף במקרה ליד מבנה בית הספר בדרום העיר ומתעכב טיפה רק כדי לבדוק באילו אגפים הכי כדאי לשפוך את הג'ריקנים על מנת לוודא שבמקרה של הצתה (לא מכוונת‭(!‬ באמת לא יישאר כלום. סתם. אני מקשקש. באמת שאני מקבל את החלטתם המושכלת –…

חוק התשוקה

אתמול בבוקר התעוררתי, הסתכלתי בשעון, והבנתי ששוב שלשום בבוקר. קמתי ועשיתי את מה שעשיתי יום קודם באותו שעה. ויום לפניו. ולפניו. אחר כך המשכתי לעוד יום שאותו הייתי מסכם במילים "עוד יום", ואני מניח שבעמוד השעשועונים בסוף המוסף הזה תוכלו למצוא שני איורים כמעט זהים שבהם תתבקשו לנסות ולמצוא שבעה הבדלים בין שני הימים האלה…

השנים המשותפות על האדמה

אמא של חבר שלי מתה. לא צעירה, לא מספיק מבוגרת, סרטן, הסידור הנפוץ. והנה הוא עומד שם, חבר שלי, מי שתכף יגיד על קברה, "לא הייתי בן מצטיין", לוחץ ידיים בשרשרת, מקבל עשרות חיבוקים, מניד בראשו, מחייך, עושה את התנועות המקובלות, אומר את מילות התודה השגרתיות, אבל אני רואה אצלו בעיניים: האורות דולקים, אבל אין אף…

לכבוש את הילדה

בשבת שעברה שיחקתי עם הילדה שעה וחצי בבובות. היו שם אלזה, אנה, רפונזל, סינדרלה, אלזה הקטנה, אלזה מבד, סינדרלה הערומה (נודיזם אצל בובות; לא יודע למה, אבל מחקרים לא עסקו בזה מספיק) ופעמיים אולף. הייתם חושבים שזה גרוע מספיק לראות גבר מבוגר יושב מול ילדה בת ארבע כששניהם מחזיקים בובות, אבל כמובן שלא הסתפקתי בזה;…

העונש שלי

"יהיה עונש!" אנחנו מאיימים על הילדה בזמן שהיא שוב צורחת על לא-ברור-מה, מאחרת בכוונה לגן ותוקעת אותנו בבית במקום לצאת לעבודה. "היום אחר הצהריים אין ארטיק!" אני מכריז, תוהה אם מדובר בעונש מידתי או בגזירת שמד. לשמחתי זה עובד יופי, כי הילדה מפסיקה כמעט מייד לצרוח, למשך שנייה, ואז עולה לווליום חדש של צרחות ובכי…