אמא שלי בקושי הולכת. היא עושה את זה כי ביקשתי. היא זזה בצעדים קטנטנים, איטיים להפליא, גוררת רגל אחרי רגל, בקושי מרימה אותן יותר ממילימטרים ספורים מעל הרצפה, נשענת בכבדות על עגלת ההליכה שלה. ההליכה איטית כל כך, עד שלפעמים מיטשטש קו הגבול בינה לבין עצירה. ולפעמים זו באמת עצירה. אמא שלי נעצרת. היא מתנודדת…
קטגוריה: גיל
לילד הבר-מצווה שלי
הילד תיכף בן 13.מה תיכף, עוד שבוע.אני כמובן מתרגש נורא, כי בכל זאת, לעזאזל, השקענו את כל המאמץ והכסף הזה באירוע וזה באמת היה מוגזם, אפשר לחשוב, כולה בר-מצווה – זה לא שהוא מתחתן, כן? – ולך תדע אם יבואו מספיק אנשים, ואם לא יהיה להם חם מדי, קר מדי, צפוף מדי, לא מספיק טעים,…
נא לא לקמט
אני מתקמט.לקח לי זמן להבחין בזה, והקמטים מופיעים כל כך בזחילה עד שאני כמעט מצליח לא לשים לב; אבל אז, ביום אחד – או בלילה – הראי מציג עובדה חותכת. "מה זה הדבר הזה?", ממש אמרתי לאהובתי כשניגשתי אליה בבהלה באחד הלילות השבוע, טרי מהראי, והצבעתי על מה שנראה כמו מכתש קטן אבל ברור באזור…
צמצם נוכחות
אנשים מבוגרים מתים סביבי.אני לא מחדש פה שום דבר, אני יודע, מלבד לעצמי.סיפרתי כאן לא מזמן על אבא של אהובתי, ששבת אחת אחר הצהריים, לאחר זמן ארוך של דעיכה, פשוט נשכב במיטה ומת בשלווה.בשבוע שעבר, במקריות גמורה ובלי קשר, מתו אמהות של שתי נשים שאני מכיר. הן מתו, מה שנקרא, בהפתעה (כאילו מישהו מת עם…
האנשים הטובים יותר
אבא של אהובתי נפטר בשבוע שעבר. הוא היה איש מבוגר, לא לגמרי צלול, בריא רק חלקית, ומותו היה שקט ונטול דרמות כאילו ביקש להקל על משפחתו וחבריו ולא להתעקש להישאר בסביבה לתוך שנות הדעיכה המכוערות והמשפילות ביותר.אהבתי את האיש הזה מאוד, והייתי לגמרי חסר ייחוד בזה. כולם אהבו אותו מאוד. אני לא מתכוון לזה כמו…
אם זכרוני אינו מטעני
היה לי יום הולדת השבוע. לא משהו שאני שמח לדבר עליו. אני בן מאתיים, שזו דרך מקובלת להגיד "אני נבוך, הלום, ובאופן כללי מנוכר לגמרי למספר שמציין את הגיל שלי, ולמעשה אני בכלל לא מתכוון לנקוב בו כי מספיק שאני יודע, חבל לצער עוד אנשים".חשבתי לא לציין את זה בכלל – מלבד המינימום שאנשים מסביב…
ילד של אבא, מה אתה מתבגר
"אתה חייב לראות, זה קורע", הילד קורא לי, ומראה לי סרטון טיקטוק שבו איזה יוטיובר – שנראה כאילו אף אחד לא סיפר לו שהסגר הראשון הסתיים ואפשר כבר ללכת להסתפר אצל ספר – מחקה את אמא שלו צועקת עליו בקולו של בובספוג. "כן, מצחיק", אני לא צוחק. שעה אחר כך, הילד שוב קורא לי. "לא,…
לא רלוונטי
בזמן האחרון אני שם לב שהשם שלי הפסיק להיות מובן. השם הפרטי, אני מתכוון. הרענן הזה. כשאני זורק אותו לקופאי בארומה או בארקפה, הבנאדם כמעט אף פעם לא קולט. "רן?" "רען"? הוא בוהה בי במבט עיזתי. לא, אני מתעקש. ר-ע-נ-ן. לפעמים אני ממש צריך להכתיב לו את זה. אחר כך הבנאדם מסתכל עליי במבט קצת…
החמצת חיינו
"כזה ילד טוב", אני חושב לעצמי פתאום בעודי מגיע, עשר דקות קודם, לפגישה שיתר המשתתפים בה יאחרו בוודאות. הם תמיד מאחרים. אני מגיע תמיד לפני הזמן. לפני כולם. חונה, עולה, מתארגן. מוציא את הלפטופ. מחברת. כלי כתיבה. מסדר לעצמי את החולצה. אני הילד הכי טוב – הכי ממושמע, הכי שקדן, הכי חרוץ – מבין משתתפי…
מתי אתה רואה בראי אדם מבוגר
לזכותי ייאמר שתמיד נראיתי צעיר מגילי, ואני כולל בזה גם את גילי מהצמד גילי וגלית. לאורך שנים, בכל פעם שבה הסתכלתי בראי ראיתי שם, בסך הכל, בחור לחלוטין דומה לי, כלומר מישהו צעיר בהחלט שנראה לגמרי כמוני בגיל ,21 לא יום אחד יותר, וגם אם כן — ואפילו אם עשר-עשרים שנים יותר — זה עדיין…