בשבוע שעבר נפצעתי. שברתי את הכתף. לא חשוב איך. באמת שלא. נו, באמא שלכם, אל תכריחו אותי לגלות איך, זה משפיל מדי. טוב, אם אתם כל כך מתעקשים. ואולי ההשפלה היא בכלל חלק מתהליך הריפוי שלי. בקיצור, נסעתי לעשות כתבה על "אתגר הנינג'ה" גירסת הילדים, שהצטלמה לערוץ הילדים. וגם התחריתי על הסט נגד כמה ילדים….

מאז הלידה לא חזרתי לעצמי. את המשקל שהעליתי בזמן ההיריון עוד לא לגמרי הורדתי, והעובדה שהרשיתי לעצמי לזלול בלי חשבון לאורך החודש התשיעי לא עזרה. מדי פעם במהלך השנה האחרונה אמרתי לעצמי: אני חייב לחזור לפילאטיס, אבל אני לא חושב שפילאטיס יקבל אותי בחזרה, בעיקר אחרי מה שאמרתי עליו לאהובתי כשקבעתי שמבחינתי היא יכולה להפסיק…

השבוע רצתי שלושה קילומטר רצוף, ועכשיו אני לא אספר לכם על זה. כן, אני עומד להיות הישראלי הראשון שהתחיל לרוץ ולא אכל לסביבתו את הראש עם "התחלתי לרוץ", "אני יוצא לריצה" ו"מישהו ראה את הטרנינג שלי?". יודעים למה? כי לא באמת התחלתי לרוץ. ולעולם לא אתחיל. כלומר, יצא שהשבוע רצתי על ההליכון בחדר הכושר שלושה…

התחלוא הבלתי צפוי מופיע משום מקום. כמו שיכור בבר אירי, הוא פשוט מתחיל בלי התגרות מוקדמת. כמו חמותך על סף הדלת בסופו של יום עבודה מפרך, כשכל מה שאתה רוצה הוא להתפרק על הספה – הוא פשוט מופיע. לפני שבוע התחילה העין השמאלית שלי לזלוג בלי סיבה נראית לעין (השנייה). בהתחלה מחיתי את הדמעות –…