עידן הבריונות

אין לי מושג למה, אבל ניב גלבוע מוגדר, גם ויקיפדית, כמבקר מסעדות. הוא, כמובן, רחוק מזה כמרחק חנה בבלי ז"ל מאיתמר בן-גביר יבדל"משהו. בפועל, ניב גלבוע הוא ביריון. ביריון מקצועי, מי שמתפרנס מביריונתו, בונה עליה את תהילתו (בעיקר בקרב ילדים בני 12 שעוקבים אחרי ערוץ היוטיוב שלו), ולא יודע לעשות הרבה מלבד לחבוט באגרופים מילוליים…

פיגוע אוכל

"זאת מסעדה שקיבלתי עליה המלצה מאסף גרניט!", האישה הכריזה, ואני עניתי: "טוב, אז לאיזה מסעדה אחרת נלך?" אבל היא התעקשה שאסף גרניט מבין בדברים כאלה – אוכל, הכוונה – ושמכיוון שאנחנו כבר עושים, לראשונה מאז אי פעם, סוף שבוע זוגי בלונדון בלי הילדים (המטרה: להבין אם נשאר לנו על מה לדבר), אולי כדאי ללכת גם…

המתיקות שאחרי

תראו, אני יודע שהיה שבוע לא פשוט ואפילו – הייתי אומר בשמאלנית ספרותית – שבוע שדגל שחור מתנוסס מעליו, עם עניינים כמו חוק הלאום, חוק הפונדקאות-אבל-לא-בשבילכם-יא-הומואים, וכמובן, החוק שלפיו לא משנה מה אורן חזן יעשה או יגיד, הוא יגחיך את עצמו ואת כל מי שלידו באופן שיגרום לך לרצות למרוט לעצמך איברי גוף שלמים. בשבוע…

משחקי הרעב

יש רק דבר אחד משעמם ועצוב יותר מדיאטות: דיבורים עליהן. אני לא רוצה לשעמם אתכם בדיבורים עליהן, לכן לא אדבר – לא מייד – על הדיאטה שלי. רק ארמוז שהיא הצלחה גדולה (אבל פורפורציונלית ונראית טוב כשהיא מתלבשת נכון למידותיה), ואעבור לדבר מייד על העדר-הדיאטה שלי, שנמשך, פחות או יותר, כל חיי הבוגרים. זה הולך…

מכת אירוח

בבוקר שישי האחרון – בדיוק כשהתחילו חמש הדקות הטובות של השבוע, כלומר שלוש השעות שמרגישות כמו חמש דקות ושבהן הילדים בבית הספר ובגן ואנחנו יכולים לעשות הכל (או שום דבר!) עד שהשעון יראה 12 והחיים שלנו יחזרו להיות דלעת – אמרה פתאום אהובתי: "את מי בא לך להזמין הערב?" אוקיי, בואו נעצור פה לרגע, כי…

ראה, אייל

בעיתון היה כתוב שאוכלים שם ב‭120-‬ שקל למנה לפחות, בלי מפיות, בלי נימוסים, בלי אמצעי מניעה, על ניירות חד-פעמיים, השף צורח על האורחים, אנשים זרים יושבים איתך בשולחן, המלצר שותה לך מהיין ואביב גפן מגיע על בסיס סגור – בקיצור, היא אמרה, חייבים ללכת לשם. "סלון‭,"‬ המסעדה החדשה של אייל שני, הלוחש לחצילים והאיש שבלעדיו שום פיאסקו קולינרי…