משחקי הרעב

יש רק דבר אחד משעמם ועצוב יותר מדיאטות: דיבורים עליהן. אני לא רוצה לשעמם אתכם בדיבורים עליהן, לכן לא אדבר – לא מייד – על הדיאטה שלי. רק ארמוז שהיא הצלחה גדולה (אבל פורפורציונלית ונראית טוב כשהיא מתלבשת נכון למידותיה), ואעבור לדבר מייד על העדר-הדיאטה שלי, שנמשך, פחות או יותר, כל חיי הבוגרים. זה הולך…

מכת אירוח

בבוקר שישי האחרון – בדיוק כשהתחילו חמש הדקות הטובות של השבוע, כלומר שלוש השעות שמרגישות כמו חמש דקות ושבהן הילדים בבית הספר ובגן ואנחנו יכולים לעשות הכל (או שום דבר!) עד שהשעון יראה 12 והחיים שלנו יחזרו להיות דלעת – אמרה פתאום אהובתי: "את מי בא לך להזמין הערב?" אוקיי, בואו נעצור פה לרגע, כי…

ראה, אייל

בעיתון היה כתוב שאוכלים שם ב‭120-‬ שקל למנה לפחות, בלי מפיות, בלי נימוסים, בלי אמצעי מניעה, על ניירות חד-פעמיים, השף צורח על האורחים, אנשים זרים יושבים איתך בשולחן, המלצר שותה לך מהיין ואביב גפן מגיע על בסיס סגור – בקיצור, היא אמרה, חייבים ללכת לשם. "סלון‭,"‬ המסעדה החדשה של אייל שני, הלוחש לחצילים והאיש שבלעדיו שום פיאסקו קולינרי…