תכנית אירוח

בחול המועד פסח עברתי אירוע קשה: היה לי קל.
כלומר, הדברים פשוט הלכו טוב, וגרוע מזה, הנסיעה המשפחתית צפונה, שהבטיחה להיות גיהנום בהגדרתו המקראית, הייתה מתחת לכל ביקורת, כלומר הלכה חלק.
מוכרחים לשאול, כמובן, לאן המקום הזה הולך אם דברים אשכרה מתחילים ללכת. אם מבטיחים לכם פקקי-ענק בכל הארץ ואתם מגיעים מהבית ערוכים ומוכנים, כולל הכרה באפשרות של הזדקנות וקבורה בשיבה יפה בתוך המכונית – רק כדי לגלות שגם הפקק לא מה שהיה, ולפעמים בכלל לא.
ובאמת שעבר עליי משהו לא טוב בכל הימים האלה; הרגשתי ממש טוב בקשר להכל. צפון הארץ עשה מאמץ גדול – ומוצלח ברובו – להיראות טוסקנה; אפילו אגמון החולה – שלהגיע אליו עם ילדים בחול המועד הוא אקט אובדני מוכר רפואית – לא עמד בציפיות וסיפק ביקור מוצלח ומתוקתק מכל הבחינות.
אם הייתי אדם מאמין סביר שהייתי מודה, כמקובל, לקדוש ביבי הוא, אבל אני פה בשבילכם, ולכן הצלחתי בכל זאת למצוא פאק אחד, שלא לומר עשרה, בכל אופוריית החג הזו: המגורים.
כלומר, שכרנו וילה עם כמה חברים. צימר גדול כזה. במבט ראשון המקום היה כל מה שאפשר היה לקוות – כלומר לא לחלוטין בלתי דומה לצילומים מהאינטרנט – אבל במבט שני ושלישי (ברביעי הפסקתי להסתכל) התברר שהמקום מגלם בתוכו את כל – באמת, הם הקפידו! – הבעיות שמאפיינות כרגיל מקומות בישראל שלוקחים כסף ללילה; כל הצימרים. כל הווילות. אפילו בתי המלון.
מכיוון שהדברים האלה חוזרים על עצמם באדיקות בכל פעם שבה אתם ואני משלמים מחיר ללילה שמקיים קשר רופף בלבד עם, הייתי אומר, כדור הארץ, בואו, אחת ולתמיד, נבהיר לבעלי המקומות האלה – מלונאים, מפעילי צימרים, סוחטי המקדמות ומורדי המקלחות – למה אנחנו קוראים תנאים בסיסיים. התנאים שצריכים, ולהערכתי יכולים, להתקיים בכל מקום שמבקש, בפשטות, לארח. למעשה,  מלונאים חמודים, אני אשמח אם פשוט תקפידו לסמן וי ליד כל אחד מהסעיפים הבאים רגע לפני הצ'ק-אין הבא שלי, סבבה?

* מגבות – אחת המצוות החשובות בספר הספרים ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") היא מגבת בכל תנאי. עדיף עשר. בעצם 50. יודעים מה, מלונאים אהובים? פשוט שימו ארון מלא מגבות בכל חדר במקום השתיים הייצוגיות בקצה המיטה. ואם אפשר, שלא יהיו בגודל מגבות מטבח, כי בגילנו יש לנו כבר די הרבה גוף לנגב. אה, ואם אפשר, שיהיו באיכות ספיגה של נפתלי בנט. רוצים ממש לפנק? מתלים למגבות.

*  ניקוז – בעצם למה שמקלחת או כיור בכל בית מלון וצימר בישראל יצטרכו, מתישהו במהלך הביקור הספציפי שלכם, לעלות על גדותיהם או להציף את השטיחון האומלל שהוצב ליד האמבטיה כמו ילד עם אצבע בסכר? מה מקור הנתק ההיסטורי בין מלונאים ומארחים בישראל לבין טכולוגיות ניקוז, שאיבה ואיטום עכשוויות? הגיע הזמן להכרה ופיוס.

* מקלחת  – אז ככה: זה יהיה נחמד לקבל מדף, מדפון או סתם דרגש (מילה שקיוויתי לא להשתמש בה לעולם) במקלחון, שעליו אני אוכל לשים את שפופרות הסבון והשמפו המיניאטוריות והמגוחכות שלכם. ולא, אל תגידו לי "אבל תלינו לך מול הפרצוף דיספנסר ובו הסבון הנוזלי הזול בעולם שמתאים בו-זמנית לגוף, שיער, רחיצת כלים, קירצוף סירים ושטיפת רכבים"; פשוט שימו מדף במקלחון.

* זרם – שונא לבשר לכם את זה ככה, אבל מקלחת, להגדרת רוב הציבור, היא לא זרמי מים חמים וקרים שמתחלפים זה בזה במרווחי-זמן שרירותיים. כמו כן – אם אפשר שמנגנון הפעלת המקלחת יוכל להתפענח ללא סיוע סרטון יוטיוב ייעודי, זה יחסוך לי את חוויית העמידה בכמעט עירום מול ההכרה האקזיסטנציאלית המייסרת שאני, בסך הכל, בנאדם.

* טלוויזיה – אם כבר שמתם אחת, מה כואב לכם לשים גם שלט-רחוק שממש מסוגל להשפיע עליה? כמו כן, אם הטלוויזיה היא מתוצרת LG עם תפריט 80 האפשרויות שלא עובדות בתחתית המסך והנוף האלפיני של המקום שבו הייתי מעדיף בהרבה להיות עכשיו כשומר מסך, יהיה נחמד אם, כאילו, היא תהיה מתוצרת אחרת. אה, ונטפליקס. הרבה לפני הוט ויס. טלוויזיה בלי נטפליקס היא ברז שלא מוציא מים.

* וויי-פיי – כדי שנטפליקס יעבוד, אומרים לי אנשים שמבינים בזה, צריך וויי-פיי. לא מה שאתם שם בבתי המלון וההארחה קוראים לו וויי-פיי, אלא הדבר עצמו; מתפקד, כל הזמן, בכל החלל, בכל חדר. כן, אני שומע אתכם נאנקים, ואתם צודקים; באמת שאין גבול לדרישות של ישראלים תמורת 2,300 השקל העלובים שלהם ללילה. אבל לך תריב.

* בקשר ללך תריב – כשהאורח מטלפן אליכם מוטרד כדי להגיד שמשהו בחדר – או שמונה – לא עובד, התגובה שלכם יכולה אומנם להיות "אתה יודע שראש עיריית קריית-גת התארח פה לפניך ולא הייתה לו שום בעיה?!" – בדיוק כמו שאמרתם לי בפסח – אבל היא לא מוכרחה להיות.

* שירותים – אנשים מנסים לעשות שם דברים, ואחד הדברים שממש עוזרים לדברים האלה להיעשות הוא דלת. ממשית. שנסגרת. ואולי גם אוטמת קצת רעשים. שזה דומה, אבל בכלל לא זהה, למחיצה דקורטיבית שקופה למחצה.

* מצעים – אנחנו יודעים, ולא רוצים לדעת, מה המצעים האלה כבר עברו וראו. אז לפחות שייראו צחים. אבל ממש. אני מדבר על אפס כתמים ושיירים, או כמו שאמר לנון בשעתו בנושא דומה: זה קל אם תנסו.

* קירות – אפשר, מדי עשור, לסייד או לצבוע אותם, לפחות בחלקים המתקלפים, מוכתמים, סדוקים או סתם כאלה שנראים כאילו הם חלק מתפאורת "בופור – המיוזיקל".

* מחיר – תראו, אני מבין שאתם רואים בעצמכם מינימום פיני וגסטון וגם קוראים לדירת שני החדרים שלכם בפאתי אזור התעשייה עפולה "אחוזת מרומי טוסקנה", ועדיין; אתם יודעים שיש לנו אלטרנטיבות. למשל להישאר עם הילדים שלושה שבועות בבית ולצעוק הרבה. לא תבואו קצת לקראתנו? אנחנו מתחננים.

(פורסם באפריל 2021)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s