טיפים לסגר מהכלבה שלי

השבוע הגיעו תוצאות הרבעון הראשון שלי עם הכלבה הביתית הראשונה בחיי, ואני שמח לשתף: אני אוהב אותה. ואני שונא אותה. במינונים משתנים.
אני אוהב אותה כי היא אוהבת אותי, אותנו, את כל העולם כולו מלבד אנשים שהיא לא מכירה, אנשים שדופקים בדלת, שליחים, מכרים, קרובים, חברים שלנו, חברים של הילדים, בייביסיטריות, חשמלאים, זרים על אופניים, זרים על קורקינטים, וחתולים – מלבד כל אלה, היא אוהבת את כולם.
כלומר אותנו. ארבעתנו. זהו בערך.
כשאנחנו נכנסים הביתה היא מרעיפה עלינו אהבה בעוצמות ובפראות של כדורגלן שהבקיע ובו-זמנית התבשר על אישור חוזה המיליונים שלו בהולנד. כשאנחנו יוצאים מהבית היא מייללת אחרינו בתוגה וסופרת את הדקות לשובנו (היא יודעת לספור עד אחת – וזה לגמרי מספיק לה לכל החישובים בעולם). כשהילד נפצע ברגל היא מלקקת לו את הפצע (כשאני נפצע היא מסתכלת עליי במבט של "תסתדר לבד"), וכשהילדה מתנשקת איתה צרפתית הכלבה בהחלט יודעת – תנו לי להגיד לכם – כמה מהלכים.
היא מתנה אמיתית לילדים, ובניכוי העובדה שאף אחד כבר לא רוצה לבוא אלינו, להזמין אותנו או לשמוע מאיתנו כי היצור הארור לא מפסיק לנבוח עליו ואנחנו לא מפסיקים לנבוח על היצור הארור שיפסיק לנבוח עליו; ובניכוי הידיעה שאני אמור להוציא אותה שלוש פעמים ביום כי אף אחד – כולל כל מי שהבטיחו, נשבעו, התחננו, בכו וגם חתמו על מסמך מחייב שאני ניסחתי – לא יעשה את זה במקומי – בקיצור, מינוס כל זה, הכלבה מושלמת.
ואם מחר היא תיעלם, לא תראו אותי תולה מודעות בשכונה.
מצד שני, יש מצב שאני אהיה עצוב לפרק זמן שינוע בין שעה ליומיים, כי באמת שחיבבתי את החיה הקטנה, הלבנה-חומה, החכמה, הטיפשה, האנרגטית, הנאמנה ברמת טופז לוק ומרעיפת האהבה ברמת קבוצת תמיכה.
אבל זה לא באמת משנה, כי לא עושה רושם שהכלבה בכלל מתכוונת ללכת לאיבוד, להיעלם, להידרס או סתם להגיש את התפטרותה בעקבות המחאה בבלפור – למרות ששכנעתי אותה שזה הכל אישית נגדה.
וטוב לי שהיא איתנו, כי מלבד התוספת הדקורטיבית לבית, הכלבה היא מאגר בלתי נדלה של חוכמה כלבית ויש מה לקחת ממנה. בעיקר עכשיו, כשהסגר לא רק משבש לכולנו את הילדים – חוץ מהילדים הכל כרגיל, לא? – ובעיקר תיכף, כשהסגר יתהדק על צווארנו עד שיום כיפור עצמו ייראה בהשוואה כמו חגיגות המארדי-גרא, הכלבה מנחילה לי לא מעט טיפים שיכולים לעזור לכולנו לעבור את המצב הזה ביתר קלות.
אני מודה; זה לא מקורי שלי. קראתי ב"ניו יורקר" משהו על טיפים של חתול להתמודדות עם סגר, אבל מה אתם משווים; פה מדובר באוצר החוכמה של החיה האינטליגנטית ביותר בטבע: כלבתם של בורגנים פריבילגים הגמונים – שאינם מודעים להגמוניותם – מרמת אביב הישנה, מי שיודעת שכל טעות תעלה לה באפס ענישה וכל נביחה במקסימום תשומת-לב. הנה, לשירותכם, הטיפים החמים של הכלבה שלי להתמודדות עם הסגר. אמצו אותם – כי אם לא, אני איאלץ להרדים אותם:
* נוחו הרבה – שכבו שעות ארוכות ככל האפשר במרבצכם, מזגן דולק, נכונים לזינוק מיידי על הרגליים במקרה שנדמה לכם שמישהו צריך אתכם, קורא בשמכם או מצלצל בדלת. כשזה קורה, תקפו את הבעיה מיידית וישירות, ובסיום הטיפול בה חזרו והתמוטטו על המרבץ באדישות מופגנת.
* הקפידו על פעילות – צאו לטיולים קצרים סביב הבית שלוש-ארבע פעמים ביום. השתינו במהלכם על שיח. או תשעה. לקקו וגרדו את עצמכם בכל מקום בגופכם שאליו תוכלו לגשת. גלו גמישות – לא תאמינו לאן תצליחו להגיע! עדיין אנרגטיים? רדפו אחר חתולים חונים. לא תתפסו אותם לעולם, אבל זה תמיד משעשע לראות אותם בורחים.
* הקפידו על ארוחות משפחתיות – שבו במרחק נשימה מכל אחד מבני המשפחה, לשון משורבבת, ותקעו מבט חודרני וישיר במה-שזה-לא-יהיה שהוא מכניס לפה. המתינו שייכנע ויזרוק לכם חתיכה. חיזרו על סדר הפעולות.
* הקפידו לשתות הרבה – עדיף בקול רם. אם אפשר מברז פתוח, אידיאלי.
* הקפידו לאכול בזמן – כל זמן הוא הזמן. אלה לא זמנים להיות בהם בררנים.
* הקפידו על ניקיון הבית – לקקו כל מה שנפל מהשיש לרצפה. במקרה של אזורים חשופים או מלוכלכים בכל מקום בבית, כסו אותם בשערותיכם הנושרות.
* מצאו לעצמכם פרויקט אישי – חפרו בור באדמת הגינה המשותפת. עיקרו את הדשא סביבו. במקרה של שיעמום או חום קיצוני, תוכלו לדחוף את הראש לתוכו או להרחיב אותו. במקרה שהבור מתגלה או גורם לשכנים לרצות להרוג אתכם, עזבו אותו וחפרו אחד אחר.
* הקפידו על ריחוק חברתי – כשהשליח מצלצל בדלת, הבריחו אותו בנביחות שיגרמו לו להשאיר את הטייק-אוויי על המפתן ולהיעלם באופק.
* גלו סקרנות – בתקופות כאלה קל להיקלע לרפיסות מחשבתית ולאובדן עניין. אל תתנו לזה לקרות לכם. רחרחו – ואפילו לקלקו קלות – דברים שלא חשבתם לרחרח או ללקלק (ברגים, חצץ, בקבוקי פלסטיק, צואה); עקבו במבטכם החודרני ביותר, לאורך זמן, אחרי משהו לא קיים מתחת לדק עץ או סתם באוויר. השתחלו או תקעו ראש בין ענפים צפופים ואל תוותרו עד שיגיחו משם חתולה תוקפנית, קיפוד מבועת או כלב קודם שנתקע שם.
* קפצו משמחה באוויר – בכל ארבע הרגליים במקרה של חתיכת בשר או דג שמישהו מניף מעליכם; או בשתיים במקרה של מרדף אחרי עורב שמתרומם לשמיים.
* נסו לנהל חיי רגש – התעלמו מהעובדה שאתם מעוקרים. הניחו לכלבים חולפים להתעניין בכם כאילו משהו יכול לקרות.
* האמינו – אתם יודעים שעוד יבואו זמנים טובים יותר, שבהם לא רק שהעולם ייפתח מחדש, אלא שגם לא יהיו בו יותר וטרינרים. חכו לזה. אל תאבדו תקווה.

(פורסם בספטמבר 2020)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s