לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שלי. זה היה לפני שבועיים, כשעשיתי לילד – לראשונה ובשאיפה גם לאחרונה – את השיחה. ה-שיחה.
הוא תיכף בן 11, הגיע הזמן שיידע שהדבר הזה שהוא מרגיש – למשל כשחבר שלו אורן אומר "ראיתי פורנו!" – הוא טבעי ולגיטימי, אבל אם אני תופס אותו עצמו עם זה, אני מבטל את האינטרנט בבית ובעולם.
השאלה שייסרה אותי, לאורך חודשים, היא לא מתי הזמן הנכון לדבר איתו על זה, אלא מתי לא.
כלומר, סתם ככה באיזה ערב לפני השינה? במכונית, כשאני מסיע אותו הביתה מטניס? כשאני מחכה לו עם המגבת במקלחת? לעזאזל, אני יודע שזו שיחה שהוא יזכור להמשך חייו, ואני לא רוצה שיום אחד הוא יישב אצל איזה פסיכולוג וימרר: "תשמע, אבא פשוט התחיל לדבר על מין בזמן שאני התקלחתי".
אני לא רוצה שהילד יחטוף פוסט-טראומה כתוצאה משיחה מוזרה ומאולצת, כמו שקרה לי בגיל רבע ל-12, כשתפסתי את ההורים ואמא ניגשה אליי ואמרה: אה, תשמע, יש משהו שאתה צריך לדעת – והסבירה לי כל מה שלא רציתי לדעת, ולא העזתי לשאול, על מין.
אני זוכר את ההלם הגמור וההכרה שהיכתה בי אחרי השיחה ההיא: מה, כולם – כל האנשים הבגירים שאני מכיר – ממש, אשכרה, בפועל, עשו את זה? את הדבר ה… מוזר, מלוכלך, משפיל, טבעי, לגיטימי, הנה-אפילו-אמא-מדברת-איתך-על-זה – הזה? מה, דודה שלומית? ברצינות?
חשבתי על זה הרבה אז (ועוד הרבה יותר מאז), והייתי די משוכנע שאני לעולם לא ארצה להיות מעורב בשום פעילות משונה כזאת.
זאת הייתה אחת ההערכות הכי פחות מדויקות שהיו לי לגבי העתיד.
אבל לא שכחתי את השיחה ההיא. אין דרך לשכוח. אני זוכר את השאלות התמימות ששאלתי במהלכה ("מה, צריך להוריד בגדים בשביל זה?"), את התשובות המושכלות של אמא ("זה עוזר"), ובעיקר את ההבנה הפתאומית שיש את הדבר העצום הזה בעולם, שכולם הסתירו ממני עד עכשיו. הרגשתי כמעט נבגד, כאילו לא רק שלא סיפרו לי, אלא שגם לא התכוונו לספר; אני מניח שאם לא הייתי תופס את ההורים, הם היו מסתירים את זה ממני עד היום, ואני הייתי מסתובב בעולם ותוהה מה בכלל הקטע עם חדרי מלון לפי שעה במושב באזור השרון. כלומר, מי רוצה להיות רק שעה במלון?
ועכשיו תורי. כלומר תורו של הילד שלי.
לעזאזל, מאיפה מתחילים? המין עצמו השתנה לגמרי מאז שאני קיבלתי את ההסבר לפיו כשאבא ואמא אוהבים מאוד, אבא שם את הפין בתוך הפות של אמא. יש בכלל מצב שהילד כבר ראה איפשהו – בטח אצל אורן – שלושה אבות שמים את הפינים שלהם בתוך שתי אמהות. איך אני ניגש לזה? איך להסביר לילד שמין הוא עכשיו תעשיית פורנו נצלנית וממכרת, רחוקה שנות-אור מהעולם האמיתי שבו מין הוא שדה מוקשים של זהויות, חששות ותנועות מחאה?
לאורך חודשים הסתובבתי עם הדחיפות הזאת – צריך כבר לדבר איתו על זה, תיכף הפורנו יתקוף! – ולא הצלחתי להביא את עצמי. ואז, באחד מאחרי הצהריים הנדירים שבהם נשארנו בבית רק הוא ואני, הבנתי שזה עכשיו או, נו, בפעם אחרת. "תשמע, חמוד, אני רוצה לדבר איתך על משהו", פתחתי, והוא נדרך מייד. "אתה יודע מה זה סקס?"
"ברור", הוא אמר.
"מה זה?" שאלתי, והוא חשב קצת ואז אמר: "לא יודע".
הסברתי לו על הפין והפות המתמזגים יחדיו לכדי צירוף המילים הסטרילי "יחסי מין"; על האופן שבו "פורנו" הוא תיעוד מצולם של אנשים שמקיימים יחסי מין אבל לא תמיד באופן נאמן למקור; ובעיקר על הדרך הזהירה, המתחשבת, הקשובה והמכבדת שבה אנחנו ניגשים לבנות.
הוא הקשיב לכל מילה, הבין כל מילה שלישית, ובסוף אמר: "אבא, למה אתה מספר לי את זה עכשיו?" ואני עניתי שזה משהו שייכנס בהמשך לחייו, ושרק רציתי שיידע שהוא יכול תמיד לפנות אליי, או לאמא, בכל שאלה בנושא. נפרדנו כידידים.
בערב, במקלחת, הוא פתאום שאל: "תגיד, אבא, אם ראיתי את יהונתן הולך עם ילדה – זה מין?" ואני הבנתי שהוא באמת עדיין לגמרי לא שם, וייתכן שקצת חיללתי את תמימותו הגמורה היום. אולי אני מודאג מדי מוקדם מדי. אולי אני צריך פשוט להניח לזה כרגע, או יותר טוב: לתמיד.
שיסתדר.

(פורסם בפברואר 2020)