כדור הארץ הוא עגול.
חשבתי שכדאי שלפתיחה נסכים על זה. מסכימים?
יופי. רואים? הציבור הישראלי עדיין לא מפולג ומשוסע ברמה שבה כבר אי אפשר להסכים שכדור הארץ עגול.
מה אמרתם שם בליכוד? שהוא שמאלני? שמאל חלש? אוקיי, ייתכן. ייתכן שהוא כזה. ייתכן שהוא גם ימני. קשה לדעת, הוא לא אומר שום דבר משמעותי מלבד נהמות של הרי-געש ורעידות-אדמה פה ושם – ולך תבחר בכוכב-לכת שאפילו לא אומר מה עמדותיו! אבל אפשר להסכים שהוא עגול, בסדר? כמו שבני גנץ גבוה ונתניהו נמוך – בעיקר בתקופות טרום-בחירות – הכדור הוא עגול.
או שאי אפשר להסכים? כי יותר ויותר אנשים בעולם – למעשה האנשים האלה הקימו לעצמם תנועה ועורכים עכשיו כנסים – טוענים שכדור הארץ שטוח. פיתה. מלוואח.
עכשיו; אתם יכולים להתווכח איתם, להראות להם תמונות של הכדור – בצורת כדור! – שצולמו מהחלל, להטיס אותם במטוס בגובה משמעותי מספיק כדי שיראו מהחלון את קימור הכדור, אבל כל זה לא ישנה את דעתם – כי זו דעתם, כן?
הדעה שלהם אמנם מתנגשת חזיתית עם עובדה פיזיקלית אובייקטיבית שניתנת לאישוש באמצעות תצפית, אבל הם לא יתנו לזוטות שכאלה לבלבל אותם, או גרוע מזה, לשנות את דעתם.
כי דעתם קובעת. ואם הם מרגישים, בעומק לבם, שכדור הארץ שטוח, אז שהמציאות תקפוץ להם, היא ממילא רק הצעת הגשה.
לא הייתי מתווכח עם האנשים שטוענים שכדור הארץ שטוח אלמלא רותם סלע הייתה מבהירה השבוע ש"גם ערבים הם בני אדם", וש"כל בני האדם נולדו שווים", וראש הממשלה היה חולק עליה בפומבי.
כלומר, אני יכול להבין שנתניהו מחזיק בדעה שונה, לפיה לא כל בני האדם נבראו שווים ובצלם – וגם אם כן, אז בישראל לא תודה – אבל זה הגיוני בערך כמו לטעון שכדור הארץ שטוח. זה פשוט לא נכון עובדתית. כי ערבים – מבחינה גנטית וביולוגית – הם בדיוק כמוני, אולי אפילו טיפה יותר ממני בקטע של אירוח.
כמו כן, ישראל היא – עובדתית – מדינת כל תושביה, העסק הזה הוגדר כבר על ידי בן-גוריון, שאמר ב-47' ש"יש לזכור שזאת תהיה מדינה של אזרחיה… בתוכה יהיו כל האזרחים שווים".
אוקיי; אז בן גוריון היה, כמובן, שמאלני, אפילו שמאל קיצוני במונחים של הליכוד העכשווי – ממש אדם שעלול להביא עלינו, לא עלינו, את חורבן הבית – אבל הוא בכל זאת קבע מה שקבע, ומגילת העצמאות קיבעה סופית ש"מדינת ישראל תקיים שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".
עד שבא נתניהו וקבע שישראל אינה בהכרח דמוקרטית ושיוויונית לכל אזרחיה, ושבכלל, אזרחים שווים הם מי שבאים לו טוב באופן אישי.
אז מה עושים כשעמדותיך או רצונותיך מתנגשים חזיתית במציאות? אתה יכול לנסות לשנות את המציאות – נניח להעביר חוק לאום שעושה למגילת העצמאות קולונוסקופיה ללא חומר מטשטש – אבל רוב הזמן, המציאות תנצח אותך. כי היא שם. והיא לא הולכת לשום מקום. ובסוף היא תיכנס לך בראש, וזה יכאב.
הנה, הראש של נתניהו כבר סנטימטר מהמכה. כי אפשר לטעון שכדור הארץ שטוח – כלומר שאין כלום, לא היה כלום וכולכם כלומניקים, ושהיועץ המשפטי בשיתוף מפכ"ל המשטרה בשילוב ראשי התקשורת מנהלים – מתוך המערה החשמלית הסודית שלהם – "מסע ציד" להפלת ראש הממשלה. אפשר; העניין הוא שזו תיאוריית קונספירציה, בזמן שבמציאות עומדות נגד נתניהו המלצות לשלושה כתבי אישום מציאותיים, שהוגשו לאחר החקירות היסודיות והמציאותיות ביותר שנחקרו כאן.
ואפשר לטעון שכדור הארץ שטוח – כלומר שבוגי יעלון ("אין סיכוי שהפלסטינים יהיו פרטנר") ויועז הנדל ("מקסימום שטח עם מינימום ערבים") הם "שמאל", בזמן שבמציאות העובדתית הם, כמובן, לגמרי מימינכם.
ואפשר לנסות ולהמציא ש"השמאל" הביא עלינו את פיגועי התופת הגדולים, בזמן שהמציאות היא שהאינתיפאדה הראשונה, השנייה והשלישית פרצו כולן בתקופות של שלטון ליכוד, וכל שנות-השיא בפיגועים – 2001 עד 2005 – היו תחת שלטון ממשלת שרון. עוד עובדה.
יש גם, כמובן, את הישראלים שטוענים ש"אין דבר כזה עם פלסטיני" בזמן שהמציאות האובייקטיבית היא שיש. אתם לא חייבים לקרוא להם פלסטינים או עם – מצידי תקראו להם ארגונאוטים או מיצי-מיאואים – אבל יש כאן, בסמיכות גיאוגרפית די מופרזת אלינו, כ-3 מיליון בני אדם לפחות שמגדירים את עצמם ככאלה ובאים בדרישות די זהות. זה פשוט קיים עובדתית, גם אם נעצום עיניים ונסתום אוזניים ונצעק "נה-נה-נה-נה-נה".
כי המציאות מורכבת מעובדות, ועובדות הן לא המלצות, ו"עובדות לא עושות מה שאני רוצה שיעשו", כמו שכתב דיוויד בירן. עובדות הן אבני היסוד של המציאות האובייקטיבית, וכן, גם בעידן השקרי ביותר בזמן החדש, גם בתקופה שבה לילד הבא שלי אני מתכוון לקרוא פייק – פייק שקד, מה רע? – יש עדיין מציאות אובייקטיבית, ואפילו חקיקה לא יכולה לשנות מציאות אובייקטיבית. הנה, בקנדה למשל עבר ב-2017 חוק מופרך המחייב לפנות אל אדם בכינוי המין שהוא עצמו מגדיר – כלומר שאם גבר המזדהה כאישה דורש ממני לפנות אליו כ"היא" או "הם", אני מחויב, על פי חוק, לציית.
החוק הזה הפך מפורסם כשהפרופסור הקנדי הלוהט ג'ורדן פיטרסון – מחבר הספר "12 כללים לחיים" – הודיע שאינו מתכוון לציית לו, מכיוון שכן, יש דבר כזה מציאות אובייקטיבית, ובמציאות האובייקטיבית – הנקבעת על פי המצאי שבין רגלינו – המיניות האנושית היא בינארית: זכר או נקבה (או, במקרים ביולוגיים נדירים מאוד, מערכת רבייה כפולה). אתם יכולים לחוש כאישה הכלואה בגוף של גבר, או כאלבטרוס הכלוא בגוף של לודמילה, או כל דבר אחר שמתחשק לכם לחוש. אבל עובדתית, מציאותית, אובייקטיבית, אתם עדיין זכר או נקבה באופן מובהק וביולוגי, ושום חוק שיכפה עליי לקרוא לכם אחרת לא ישנה את זה. וכדור הארץ הוא עגול, גם אם אתם חשים – ממש בעוצמה – שהוא מחומש שווה-צלעות, ואפילו אם תעבירו את זה בחוק.
כי כדור הארץ לא שטוח. וזכרים הם לא נקבות, ולהיפך. ו-3 מיליון פלסטינים קיימים. ונתניהו עשוי לעמוד לדין בשלושה כתבי אישום חמורים בעקבות מעשים שבוצעו לכאורה, ולא בעקבות קשר שקשרו נגדו ראשי כל רשויות המדינה. וערבים הם בני אדם. וישראל היא מדינה דמוקרטית ושיוויונית לכל אזרחיה.
מציאות, זה כל הסיפור. או שאתה איתה או שלא – מבחינתה זה לא משנה; היא כבר תשיג אותך. מכחישי מציאות הם אולי טיפוסים משעשעים כשהם מתעסקים בתצורת כדור הארץ. איכשהו, הם הרבה פחות משעשעים כשהם מובילים מדינה.

(פורסם במרץ 2019)