מפלצות בעם

ב

טור מפלצות בעם

השבוע רציתי לבכות.
מה חדש, תגידו? בכל שבוע אתה לא רק רוצה, אלא גם בוכה. ולא רק בוכה, אלא גם מטריח את כולנו בזה. ולא רק מטריח, אלא גם משלמים לך להטריח.
אבל השבוע משהו בי נשבר באמת, כי השבוע קרה משהו איום.
אבל לפני שאני אספר לכם על המשהו האיום, תנו לי לספר לכם על משהו אחר: השבוע נפגעה פעוטה בת שנתיים בשם יעלה רוזנפלד, שטיילה יד ביד עם אמה בנמל ת"א, ממכונית נוסעת שניסתה להיכנס לחניה. היא נפצעה אנושות בראשה ולבסוף מתה לנגד עיניי האם. "האור של חיינו נכבה", אמר בדמעות אביה, מקס. "אני לא מאחל לאף אחד שיקרה לו דבר כזה".
ועכשיו, אחרי שסיפרתי את זה, תנו לי לספר לכם על הדבר האיום שקרה השבוע: בתגובה לידיעה על מות יעלה לנגד עיניי אמה, הגיב מישהו ב-ynet במילים הבאות: "ועכשיו יש שמאלנית אחת פחות בתל אביב, כן ירבו".
34 ישראלים הזדהו עם זה מספיק כדי לעשות לזה לייק (אחר כך ynet הסירו את התגובה).
בואו נעצור כאן לרגע כדי לקחת אוויר ולעכל את הדבר הזה, כי זו הטרגדיה שקרתה השבוע. והיא לא רק של הפעוטה או של הוריה; היא של כולנו. אנחנו, ש-34 הישראלים האלה – ובואו נודה, מספרם גבוה מזה בהרבה, מספרם עצום, קחו בחשבון ש-350 אלף מתוכם שואבים השראה יומית מעמוד הפייסבוק האיכותי של "הצל" – חיים בינינו. מרעילים את האוויר. משמשים – אם תרצו לעשות מחווה יפה למירי רגב – כסרטן האמיתי בגוף החברה הישראלית.
34 ישראלים – ועוד כמה עשרות או מאות אלפים – שחושבים שילדה בת שנתיים שמתה בתל אביב זה יופי, כי היא בטוח הייתה גדלה להיות שמאלנית, ושמאלני טוב – גם בגיל שנתיים – זה שמאלני  מת.
מי האנשים האלה? מי האנשים שיכולים להפוך מבני אדם – אולי גם להם יש ילדים – למפלצות, לזומבים מוטרפים עם קצף על השפתיים, שחוגגים מוות של ילדה כי ייתכן שהוריה אינם מצביעי ימין?
בואו נחשוב. ובכן, ייתכן בהחלט שאלה אותם אנשים שהגיבו השבוע באינטרנט וברשתות, כשפורסם כי המחסור הכרוני במים, בחשמל ובתרופות בעזה מתחיל לגמור ילדים חולי סרטן ברצועה, ש"מעניין לי את התחת מה קורה בעזה", "שיתמודדו, חלאות", ו"משריצים ילדים למרות הכל".
מיהם, לעזאזל, האנשים האלה?
ולא, אל תגידו לי "טוקבקיסטים, מה אתה עושה עניין", כי הטוקבקיסטים – כינוי עממי לעכברי אינטרנט שהביוב הזורם במרכז בטנם עלה והציף להם את הראש – כבר מזמן לא שם; הם לגמרי מחוץ לאינטרנט, הם סביבנו, בכל מקום, ברחוב, במקומות עבודה, בממשלה, מטקבקים את החיים כאן ללא הרף בזמן-אמת.
אז מיהם, בכל זאת, האנשים האלה?
ובכן, הם ישראלים רגילים. משפחות, ילדים, עבודה. אלה הישראלים שאומרים שהילדים בעזה יכולים מצידם להתפגר כי החמאס אשם במצב שם (צודקים), שהמאבק בין הרשות הפלסטינית לחמאס מביא את שני הגורמים לעצור כספים שאמורים לזרום לאוכלוסיה (מדויק), שאנחנו ממילא התנתקנו משם (נכון, אם כי אנחנו גם אלה שמחזיקים את עזה במצב תמידי של מצור).
אני מוכן להסכים עם הכל.
אני לא מוכן להסכים עם ילדים החולים במחלה קשה ונמקים בבתי חולים ללא תרופות וחשמל במרחק חצי שעה נסיעה ממני.
זה גורם לי לרצות לבכות, בדיוק כמו שילדה בת שנתיים שנדרסת למוות מול עיני אמה בשעה שהיא אוחזת בידה גורמת לי לרצות לבכות. בדיוק כמו שתור קפוא מקור של מבקשי מקלט שמעבירים לילות שלמים – לעיתים בגשם ובסופה – בעמידה בו כדי לנסות ולהגיש טפסים ליחידה לטיפול במבקשי מקלט, גורם לי לרצות לבכות.
אני לא יודע אם הם "מסתננים", פליטים אמיתיים, מבקשי עבודה או שילוב כלשהו; אני יודע שמתוך 15,613 בקשות מקלט שהגישו אריתריאים וסודנים עד סוף 2017, אישרה ישראל מעמד פליט ל – ובכן – 11. ואני יודע שבחורה תל אביבית בשם מאי גולן מספרת בכל ראיון תקשורתי שרצונם של האנשים האלה למצוא מקלט בישראל הוא "אג'נדה שמאלנית ספציפית וממומנת".
גם זה גורם לי לרצות לבכות, כי טמטום מוחלט – שתיאוריות קונספירציה הן לרוב סימפטום די מרכזי לקיומו – תמיד מביא דמעות לעיניי.
עכשיו תראו; אני לא בכיין. אני גם לא "שמאלני יפה-נפש" שמתרגש מכל עוולה אנושית זוטרה, מטפח טבעונות אידיאולוגית או מארח את נשות מחסום וואטש לחוג בית; אני רק בנאדם שמחזיק ביכולת האנושית הבסיסית ביותר לחוש, עוד לפני חמלה, שותפות-גורל כלשהי עם בני אדם סמוכים כאשר הם שרויים במצוקה גדולה.
רובנו מסוגלים לזה. רובנו מסוגלים לחוש את כאבם של הורים שאיבדו את בתם בת השנתיים; את מצוקתם של הורים לילד חולה סרטן ששוכב בבית חולים חשוך וקפוא בעזה; את חוסר האונים של פליט העומד, ילדו הקטן בזרועותיו, משך ארבע שעות מקפיאות בתור לאיזה משרד ממשלתי שספק אם בכלל ייפתח.
רובנו מסוגלים לזה. כי בלי קשר לפוליטיקה, גיאוגרפיה, דת ואמונה – מדובר בבני אדם ובמצוקתם.
אבל ישראלים שמספרם הולך וגדל איבדו את היכולת הבסיסית הזו. למעשה עקרו מהם את היכולת הזאת במלקחיים, תוך שהזריקו למוחם, לאורך כל השנים האחרונות, תחליף מלאכותי ורעיל: שנאה טהורה ומזוקקת, שינאה אצילית, שינאה הידועה יותר בטבלת היסודות בשם "שטנה".
האנשים האלה שוטמים. הם שוטמים את "השמאל", את "הערבים", את "האריתריאים והסודנים" ואת "מדינת תל אביב"– כולם סומנו ומסומנים שוב ושוב, בכינויים הכוללניים והמטופשים האלה ממש, כאויביו המוחלטים של הציבור הישראלי. מי מסמן אותם? משלת ישראל הנוכחית, כולל העומד בראשה, ומשם כל הדרך למטה, עד לדוברים-מטעם-עצמם של הממשלה הזו, מהצל ועד יורם שפטל.
אלה האנשים שמבצעים – מתוך עמדה ממלכתית ומכובדת לכאורה (שרי ממשלה) או מתוך התלהמות גסה ועילגת (הצל) – את הפרוצדורה הכירורגית להסרת מצפון, תחושת חמלה ושותפות-גורל מרבבות ישראלים, והשתלתה של שנאה טהורה כתחליף.
זו לא פרוצדורה פולשנית, והיא מתבצעת ללא הרדמה (מלבד אילחוש בסיסי בצורת ליטופי "מצבנו משגע, ישראל היא מושא הערצה בינלאומי ואין כאן שום פקקים, רק מחלפים"). מדובר, לבסוף, בשטיפת-מוח, כזו שמשתילה שנאה יוקדת שיצאה משליטה והפכה למוטציה של שנאה – חסרת אבחנה, נטולת ניואנסים ובעיקר נעדרת פרופורציה או מודעות. זהו רוע לשמו, והוא בנאלי ברגע שאדם יכול לכתוב על ילדה שמתה "שמאלנית אחת פחות".
אני יכול לבכות על זה, אבל אני לא אבכה, כי זומבים, כידוע, לא יכולים לחזור להיות בני אדם. צריך לנטרל אותם, ואז צריך להתחיל לבנות את החברה מחדש. ובתור התחלה, צריך לעצור את מחוללי המגיפה.

(פורסם ב-9.2.2018)

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s