אחי, שמע, אחי, מה אתה מתחשבן איתי, אחי, כשאני קורא לך אחי?
עכשיו תקשיב טוב, אחי ואחים שלך: אתם לא אחים שלי.
אתם, תודה לאל, לא משפחה שלי בכלל. לא קשורים אליי בשום דרך. הייתי מנסה לטעון שהקשר היחיד בינינו הוא מגדרי – כולנו גברים – אבל גם זה לא יהיה מדויק; גברים מפסיקים, בעיקר אחרי גיל 20 וקצת, לקרוא זה לזה "אחי" פעמיים במשפט, ומאבדים עניין עקרוני בבילויים עם גברים אחרים באזור היותר מפוקפק של דרום העיר – מה, נשב יחד על ספה ונסתכל על חשפנית וניגע בעצמנו? כמה מביכים (בעיקר את עצמנו, בנוכחותנו המשותפת) אנחנו יכולים להיות? גברים לרוב יוצאים בגיל הזה מבית ההורים, מסגלים לעצמם איזה קשר משמעותי, לומדים לבשל משהו ומבינים שנשים הן לא אירוע של שבע דקות ב-400 שקל, אלא – כמה בלתי צפוי – בני אדם.
גברים אמיתיים הולכים למועדוני חשפנות רק כשנסיבות חברתיות או עסקיות מפוקפקות ורעות מאלצות אותם, וגם אז הם מתכווצים במבוכה ומקווים שאף אחד – בטח לא מאבטח רשמי – לא ראה אותם נכנסים ויוצאים.
אז קשה לומר, יאיר אחי, שאתה גבר; אתה יותר – בוא נהיה נדיבים – מתבגר. שלא ממש מצליח להתבגר. אתה לא בדיוק דסטין הופמן ב"המתבגר" אלא יותר באד באנדי ב"נשואים פלוס". וכשאני נתקל בך – ואתה לא משאיר לי ברירות אלא להיתקל בך כשאתה מוציא אצבע משולשת לשכנה שרק ביקשה ממך לאסוף את צרכי הכלבה; כשאתה מפרסם קריקטורה אנטישמית שמנהיג הקו-קלאקס-קלאן מאמץ בחום; כשאתה כותב דברים כמו "הקרן להשמדת ישראל וגרורותיהם" וחותם עליהם באימוג'י של קקי מחייך; וכשאתה מסדר לאחים שלך איזה מתווה קטן בדרך להוצאת גז משותפת במכונית השרד הנעה בין החשפנית הבאה לניצול של חברה שלך לשעבר – ובכן, כשאני נתקל בך בכל תחנות חייך המופלאות האלה, אני יודע בוודאות שאנחנו לא אחים.
אנחנו לא אחים לשום דבר; לא לשפה (אני בקטע של עברית, אתה בקטע של אחי), לא להשקפת עולם (לי יש אחת. לך יש את 'החרמתי ת'חארות' הערבים, כפי שהתבטאת בפייסבוק), לא לתרבות, לא למגדר, אפילו לא ללאום; כי אני ישראלי, ואתה ההיפך: אתה ישראלי מקולקל. רוצה הוכחה? מנהיג הקו-קלאקס-קלאן מת עליך! יותר מזה?
כמובן שאתה לא עד כדי כך חשוב; אתה קוריוז רכילותי וטראשי, ילד אבוד שיכולתי להתעלם ממנו. אתה אומנם עולה לי קצת – לא הרבה. כמשלם מיסים אני נותן לך בעיקר לבזבוזים ומאבטחים – ועדיין; יכולתי פשוט להתעלם.
אבל הנה הבעיה שלי, אחי-שאיננו-כאח-לי; אי אפשר להתעלם ממך. אסור להתעלם ממך. ומסיבה אחת: שאתה סימפטום. וכשמתעלמים מסימפטומים, אתה יודע, הם מתרבים, ואז המחלה עצמה מתפרצת, ואז כבר קשה מאוד להשתלט עליה.
אין לך מושג על מה אני מדבר, הא?
בוא אני אעזור לך.
אתה סימפטום לבעיה שמפיץ הבית שבו גדלת וחונכת. הבית המנוהל על ידי אדם שהוא ראש ממשלת ישראל – אדם שאני מוכן להניח יחד איתך, לצורך הדיון, שאינו מושחת; בוא נהיה לארג'ים ונסכם שייתכן שבסופו של יום, אבא שלך מעולם לא לקח גרוש לעצמו; לא סידר עסקאות לחברים כדי שמשהו יזלוג גם אליו; לא ידע – פשוט לא היה לו מושג – שכל החבר'ה סביבו חוגגים על רכש צוללות לשימוש אישי; לא אמר למילצ'ן: "אחי, אני עומד בשבילך בתור לוויזה, לא תפרגן באיזה 400 שמפניות לאישה?"; ובאופן כללי באמת עובד מבוקר עד ליל בעיסוי גבה של מדינת ישראל לרווחת כולנו, סבבה?
אוקיי, אז אבא לא מושחת, לא פלילי, ושחיתות איננה המחלה שאתה הסימפטום שלה (זו הייתה, אגב, מחלתו של אהוד אולמרט – ומדובר במחלה שאפשר לעיתים להירפא ממנה באמצעות אישפוז תקופתי וטיפול מסור במתקן הכליאה והשיקום המיטיב מעשיהו, למרות שיש שלא נרפאים גם שם וממשיכים לתפקידם הבא, לרוב כשר פנים).
אבא שלך לא מושחת, אלא שהמצב גרוע מזה: אבא שלך משחית. זו המחלה שעליה אני מדבר; מחלת ההשחתה. ואתה, אחי החורג מאוד, אתה הסימפטום להשחתה הזאת.
אתה הסימפטום הציבורי והבולט ביותר לתחושת ההכל-הולך, הכל-מותר, שום-שפל-ערכי-איננו-מתחתינו ולנצח-ולעולם-חוסן שמשפחת נתניהו הביאה בשנים האחרונות לציבוריות הישראלית. אתה הסימפטום להתבהמות (מול נשים), להתגזענות (מול ערבים), למשטמה המופגנת שוב ושוב (מול אנשים שתפיסתם הפוליטית שונה משלך), ולהצגתם של מוסדות חיוניים כמו התקשורת, בתי המשפט והמשטרה כחסרי ערך.
וההשחתה היא מחלה כרונית וקשה בהרבה מהשחיתות, כי השחיתות מוגבלת; היא פוגעת באדם בודד – אולי במעגל מקורביו – ונשארת שם; ההשחתה, לעומת זאת, עובדת כמו מגיפה: היא מתחילה מהאדם הבודד – אולי הוא ואשתו – ומשם נעה בגלים הולכים וגדלים ומפעפעת לתוך המפלגה, לתוך הפוליטיקה כולה, ומשם לתוך הציבור הרחב. כעבור מספיק שנות השחתה, תמצא את ההשתלחויות, השנאה, המחנאות והאלימות המילולית בכל מקום. הביזוי, ההקטנה, ההחפצה – של נשים, של עובדים, של עובדים זרים, של ישראלים שאינם מהמחנה הנכון – אוחזים בציבורים שלמים במדינה. ההשחתה היא ערכית; היא גניבת סוסים משותפת על ידי כל מי שמסומנים כ"משלנו", והיא לנצח מכוונת כנגד כל מי שסומנו כ"בוגדים", להלן כל השאר. והכל כשר, או יוכשר, במלחמה הדמיונית הזאת שתוצאותיה הן תמיד לרווחתם החומרית של מי שכבר הושחתו.
והיי, אם לנתניהוז מותרים מחנאות וניצול ושוביניזם, למה שאנחנו נתאפק? ואם לטראמפ מותר, למה שהנתניהוז יתאפקו? ואם כך עושים כולם, למה שלא נעשה כולנו?
וההשחתה הערכית נעה לפיכך כמו אש יערות, מכלה עשרות-אלפי דונמים של ישראליות בריאה לשעבר, ומביאה מאות-אלפי ישראלים – נאמניו הפנאטים של נתניהו, באש ובמים ובניצול ובנהנתנות ובשיסוי ובפלגנות ובהכפשה ובחינוך הרע – להפנות את ראשם לצד השני בכל פעם שהסימפטומים שוב מופיעים לנגד עיניהם. בדיוק כפי שעשו גם השבוע, כשעלילותיך עם הג'מעה בדרך לתחתית החבית פורסמו.
אז אחי-בשום-צורה, אתה הסימפטום להשחתה. וכל הופעה נוספת שלך רק מחזקת את ציבור המכורים והמאמינים-בכל-תנאי שלכם; כי הם כבר הושחתו, והם יתמכו בכם גם אם תכריזו מחר על ישראל כמונרכיה, על אזרחיה כסריסים ועל העסקת כל הבנים הבכורים בממלכה בהקמת פירמידה ענקית שבה תיחנטו בבוא היום.
אז אחי-שעליו-לעולם-לא-אפקיד-ערבות, בוא לא נצקצק ובוא לא נדבר על "גועל" ועל "בושה", כי אנחנו כבר מזמן מעבר לזה; בוא נדבר על מחלת ההשחתה, שאתה כנראה הסימפטום הבכיר שלה. כי אין לי ספק שברגע שמגיפת ההשחתה תיעצר – ויש עדיין איך לעצור אותה, וכן, אני מדבר על בחירות – גם אתה, רק סימפטום, פשוט תיעלם מהתודעה. לנצח, אחי. אשכח אותך תמיד.

(פורסם ב-12.1.2018)