מי אתם, מצביעי ליכוד? לא, ברצינות, אני אשמח להכיר אתכם. כי אני לא מכיר אתכם. לא מכיר באופן אישי אף אחד שהצביע לנתניהו בבחירות האחרונות. למעשה הצלחתי לרוקן את כל סביבתי החברתית, הגיאוגרפית ואפילו האינטרנטית מליכודניקים – ותאמינו לי, זה לא היה קל; בכל זאת הם מונים קרוב למיליון ישראלים, כנראה שהם בכל מקום סביבנו, זרוק אבן ותפגע באחד.
אבל אני לא זורק אבנים, והאנשים האלה ממילא לא נוטים להיפגע בקלות. ובכל זאת אני רוצה להכיר מצביעי ליכוד – האנשים שקבעו שוב בסקר מהשבוע שעבר שנתניהו "הכי מתאים", בפער גדול, להיות ראש ממשלה. אני רוצה להכיר אותם בדיוק כמו שאני רוצה לפגוש בחייזרים ידידותיים; יהיה מרתק להכיר צורות חיים וחשיבה שונות שעשויות להיות מפותחות פחות או יותר מאיתנו – רק תחשבו כמה מחקר ויידע יכולים לצאת לנו מזה! אם רק נבין, אחת ולתמיד, מה גורם לאנשים – המון אנשים, 30 מנדטים! – להצביע למפלגה שהמצע שלה הוא "אה… אין לנו מצע. לא טרחנו לכתוב אחד כי אנחנו לא מוכנים להתחייב, או אפילו לא-להתחייב, לשום דבר בכתב, או אפילו לא-בכתב, זולת האקסיומה לפיה נתניהו הוא ראש הממשלה האפשרי היחיד, לנצח, וכל מי שאומר אחרת קיבל כסף מהקרן החדשה כדי להגיד את זה" – אם רק נבין את האנשים האלה, אז… טוב, הפסקה הזאת גם ככה ארוכה מדי, ובינינו, אני כנראה כבר לא אבין את האנשים האלה.
לא מסוגל להבין אותם.
אני מסוגל להבין מצביעי ימין. בהחלט. כמה מטובי חבריי – אתם יודעים מי אתם, אין צורך שתזדהו – הם מצביעי ימין. אני משאיר אותם בתפקידם כדי לגוון את פורטפוליו החברים שלי, ואין לי איתם בעיה; הם הצביעו ברובם לנפתלי בנט כי הם חילונים ליברלים ולכן חשים הכי בנוח במפלגה דתית חשוכה. אני מקבל את בחירתם המשונה כפי שאני מקבל בחירה בכל מפלגה שיש לה דרך, ו"הבית היהודי" מייצגת דרך (תוך שהיא שולחת מתנדבת במימון ממשלתי לבית הספר של הילד שלי כדי לגרור אותו לסייע בעבודות החפירה להקמת בית שלישי). אבל מה, בעצם, מייצגת הליכוד, מפלגה שהדבר היחיד שעליו היא מוכנה להתחייב הוא הנצחת הפחד שבמידה שתוחלף תתרחש פה קטסטרופה בקנה מידה של "הקמת ממשלת שמאל"? (הו, לא, פחד בכלל לא מדומיין, השמאל הרי כל כך קרוב לזה! זהבה גלאון כבר ממש שלחה מודדים לבית בבלפור כדי להתחיל להזמין ריהוט).
לא מצליח להבין מי מצביע להם.
לא מסוגל להבין ישראלים שחיים כאן מספיק שנים ועדיין מוכנים להאמין לנתניהו כשהוא מגדיר את אילנה דיין "אשת שמאל קיצונית", וטוען שערוצים 2 ו-10, וגם ידיעות אחרונות, הארץ, דה-מארקר, וואלה ומאקו הם – כולם – "פייק ניוז", כפי שהכתיר אותם בשבוע שעבר בפייסבוק.
באמת? כו-לם? אתם אשכרה מאמינים לו? כי אני יודע שאתם לא. אני יודע שאתם יודעים שמדובר בניסיון מגושם, שקוף, לא מאוד מתוחכם, לחמוק משאלות שנתניהו צריך כרגע להשיב עליהן – ולא לשמעון ריקלין, לנו.
ואתם באמת מאמינים שלא היה שום כלום? גם כשאתם שומעים – אפילו בכלי תקשורת שאינם פייק ניוז (למשל – מי נשאר? – ערוץ 20, יס קידז וחדשות השירות הבולאי) על מעללי עו"ד דוד שמרון; ועל מעצר הבית של שלמה פילבר; וסטלה הנדלר; ומיקי גנור; והמיליונים מכיסנו שהועברו בדרכים לא חוקיות, על פי החשד הכבד (ודו"ח מבקר המדינה) בפרשות הצוללות ובזק-אלוביץ'? ותצהיר השקר של נתניהו למבקר?
גם אז אתם ממשיכים להאמין שהכל המצאות ושנתניהו לא קשור לשום דבר מכל זה?
כי אני יודע שאתם מבינים שהיו דברים. ושישנה בעיה עם האיש הזה. ואפילו יותר מאחת. אבל הנה העניין האמיתי: אתם מבינים את כל זה, ועדיין מוכנים לתת לזה להימשך. כן, אתם אומרים לעצמכם, ייתכן שהאיש מושחת. ייתכן שהוא מזיק. ייתכן שהוא משסע את הציבור הישראלי למטרות רווח פוליטי. ייתכן שיש לו בעיות כל כך לא-מוכרות עד שהסימפטום המיידי שלהן הוא צביעת שיער תכופה בגוונים לא לחלוטין ממלכתיים. ויותר מזה: ייתכן שהוא מוביל את ישראל להיות מדינה לא לגמרי דמוקרטית.
אבל אז מה.
זה מה שאתם אומרים: "אז מה". וגם: "אין אלטרנטיבה". ובמילים אחרות: עדיף נתניהו על פני כל אפשרות אחרת – כולל המובילות שבהן (גבאי ולפיד, כרגע). או כפי שכתב לי השבוע מגיב מהימין: "אל מול האלטרנטיבות, מעדיף את המושחת הנוכחי. לעולם לא תבין את זה".
אבל אני רוצה להבין, אח שלו! באמת שאני מנסה לרדת לסוף דעתו של ישראלי שאומר: כן, נתניהו בעייתי, מפלג, לא ממלכתי, אולי מושחת, והממשלה שלו – עם בובות חלון הראווה אורן חזן, מירי רגב, איוב קרא, מיקי זוהר ודוד ביטן – מביכה אותי כישראלי וכאדם אינטליגנטי, אבל אין ולא יהיה יותר טוב מזה, כל אלטרנטיבה תהיה בהכרח גרועה יותר, ולכן אני אמשיך להצביע לזה.
אתם רציניים? ונניח שאני מבין את הפחד הקמאי שלכם מ"ממשלת שמאל", מאוסלו נוסף, מהתנתקות שנייה, מפינוי שטחים, מיוזמות שלום התקפיות, ממלחמת פאסיבית ולמעשה מכל דבר שהוא לא, אחד לאחד, מה שעכשיו. נניח. אתם באמת חושבים שממשלה ישראלית כלשהי תוכל להעביר ולו אחת מהאפשרויות הדרמטיות האלה ללא תמיכה ציבורית רחבה?
אז זה לא באמת הפחד מכל אלה שגורם לכם לדבוק בנתניהו. וזו לא טיפשות (מלבד במקרה שלך, נהג מונית שלקח אותי שלשום). אז מה כן? אני מוכן לקחת את הניחוש הבא: נדמה לי שבוחרי הליכוד פשוט ויתרו למפרע על הסיכוי שיהיה כאן, אי-פעם, טוב יותר. שיוקר-המחיה יירד, שחדרי המיון יפסיקו לקרוס, שבעיות הדיור והתחבורה יקבלו מענה אמיתי, שהסכסוך מול הפלסטינים יקבל התייחסות מציאותית (ולא, "אין פרטנר ולעולם לא יהיה" היא לא התייחסות מציאותית יותר מ"שטחים תמורת שלום אוטופי עכשיו". כי ברור לכולנו שנהיה מוכרחים להתפצל מהם בדרך אפשרית כלשהי).
אבל מצביעי הליכוד לא מאמינים בכל זה יותר. הם הפכו להיות היהודי הגלותי הקלאסי: זה שמעדיף את הרע המוכר על פני כל עתיד אפשרי; זה שאומר לעצמו: שב ואל תעשה. נחכה שהפריץ ימות, הכלב ימות או ימות המשיח. זה שעסוק בהישרדות אישית, בהפיכת השאריות לטשולנט, בהמתנה נצחית לאיזו גאולה שמיימית.
והם מסתכלים על נתניהו כפי שכולנו מסתכלים על גלי החום המייאשים של השבועות האחרונים; כן, זה בלתי נסבל, זה באמת מוגזם, זה כבר ממש יותר מדי, אבל מה נעשה? מה אפשר לעשות? זה מזג אוויר! הוא פה, והוא כזה.
אבל נתניהו הוא עדיין לא תופעה אקלימית. ויש לו אלטרנטיבה. יותר מאחת. אז בבקשה, רק תסבירו לי מה גורם לכם להמשיך איתו (מלבד, כמובן, כדי לראות את הפרצוף ההמום שלי בבוקר שלמחרת הבחירות – ואני אהיה הראשון להודות: זה כמעט שווה את זה).

(פורסם ב-21.7.2017)