קפיצת גדילה

ב

בני שלי,

כשאתה תקרא את השורות האלה, אני כבר אהיה – ובכן, מה נראה לך? אני אהיה כנראה במטבח, מכין לעצמי קפה ובוהה בטלפון הנייד שלי, ולא, אל תבקש ממני אותו, אני באמצע משהו חשוב. בפייס.
נכון, כרגע אתה עוד צעיר מכדי לקרוא את זה – למרות שאתה כבר יודע לקרוא – כי בכל זאת מדובר בעיתון מודפס ואתם לא מתחילים כיום לקרוא עיתונים לפני גיל 200 – אבל יום יבוא, בני, והדברים האלה יגיע אליך. כשמישהו יחליט לעשות לך שיימינג ויעלה אותם לרשת תחת הכותרת "האבא המעפן של איתי שקד".
בכל מקרה, מכיוון שהתבקשתי לכתוב לך מכתב אישי, אני מניח שהיית מצפה לקבל ממני כאן כמה תובנות משמעותיות לחיים. דברים שהחיים לימדו אותי ונדמה לי שטוב אעשה אם אעביר אותם אליך בטרם אגיע למצב שבו פשוט לא אהיה מסוגל, כי בדיוק אהיה בהפלגה סביב האיים הקנריים עם אמא שלך אחרי שאתה, סוף סוף, יצאת מהבית. ובכן, אני לא מתכוון לתת לך כאן עצות לחיים – למרות שאם כבר מדברים, קח טיפ לדרך: אף פעם לא וודקה אחרי ג'ין. באמת. תנסה לזכור את זה.
במקום לנסות להרעיף עליך מחוכמתי וללמד אותך משהו, הייתי רוצה לעשות כאן בדיוק ההיפך: לספר לך מה אתה לימדת אותי. מה אני לוקח ממך לחיים. מה – אם להשתמש בטרמינולוגיה של אנשים בגרביים ומכנסיים רפויים מדי – השיעור שלי.
ובכן. הלימודים אצלך נמשכו עד כה שש שנים וקצת – כך שאני מניח שסיימתי בית ספר יסודי. אני אולי לא תלמיד מצטיין, אבל בחיי שאני משתדל לממש את מלוא הפוטנציאל שבי. היום הראשון שלי ללימודים – היום שבו נולדת – עדיין זכור לי במעורפל; הייתה שם אישה ממש דומה לאמא שלך, שנכנסה למצב שאמא שלך, אם אני מכיר אותה קצת, לעולם לא הייתה נכנסת אליו. ואחרי שהכל נגמר, אתה התחלת. והחיים שלי מעולם לא חזרו להיות. הפקדתי אותם, למיטב זכרוני, בכניסה למחלקת יולדות, וביציאה האחות נתנה לי בטעות חיים של מישהו אחר: חיים של הורה. ומאז אני חי אותם. לפעמים הם אפילו מונחים עליי בנוחות מסוימת.
לא ידעתי כלום כשבאת. לא היה לי מושג. למדתי הכל על בשרך. ועכשיו אני יודע. היית מורה טוב; חסר סבלנות, חסר רחמים, נחוש ועקבי. כזה שיודע להוביל את התלמיד לפתרון הנכון באמצעות שילוב עדין של נהמות, בכי, צרחות והצבעה חוזרת ונשנית לעבר הדלת כשאנחנו אצל חברים.
אחר כך גדלת. שנינו גדלנו. ואז התחילו הלימודים האמיתיים. לימדת אותי, קודם כל, שיעור חשוב בקפיצות – משהו שידעתי פעם, מזמן, כשהייתי בגילך, ושכחתי מאז; שלקפוץ במקום יכול לפעמים לעזור לפזר טוב יותר את השמחה שמציפה לך את הגוף. ושאם יש טרמפולינה בסביבה – בכלל מושלם.
לימדת אותי שעדיף להתעורר בבוקר בשמחה ופשוט להסתער על היום בצחוקים ובשירה אדירה של משהו שאבא שלך לא סובל, נניח "תל אביב יא חביבי תל אביב". בכלל, הבוקר הוא זמן נהדר, כי הוא מבשר על תחילתו של יום נוסף. ומה יכול להיות טוב יותר מיום נוסף? יום נוסף שלם שבו אפשר לשמוע ולשיר את "תל אביב יא חביבי"! אין יותר טוב מזה.
לימדת אותי שאפשר להגיע באופניים ממש רחוק – הרבה יותר רחוק מכפי שאי-פעם דמיינתי, אפילו עד לקצה השני של העיר; בעיקר אם אתה רק מורכב עליהם ומישהו אחר, נניח אבא, עושה את כל הדיווש.
לימדת אותי שהזמן הוא דבר גמיש לחלוטין, ושהמרחק בין יום ראשון לשישי עשוי להיות "מחר" – לפחות אם נותנים לך להעריך מתי יהיה יום שישי; ושחמש דקות הן פרק-הזמן האמיתי שחולף במהלך מה שמרגיש כמו איפשהו בין 50 דקות לשבועיים שבהם אני כמעט נרדם משעמום בגינת הנדנדות.
לימדת אותי שיום איתך בחיפה – כולל פסטיבל הצגות ילדים, נסיעה בכרמלית, נסיעה ברכבל ונסיעה לסבתא – יכול להיות בלתי נשכח יותר מכל יום בלעדיך בתאילנד.
לימדת אותי שמלבד קיקבוקסינג, יש רק פעילות אחת שיכולה לגמור גבר בוגר ולרוקן אותו מכל שארית אנרגיה תוך עשר דקות: השתוללות כריות ושמיכות עם הילד שלו על המיטה. אבל בניגוד לקיקבוקסינג, השתוללות איתך היא הדבר (השני) הכי טוב שיכול לקרות לי בסופו של יום. כל יום.
לימדת אותי שלרקוד בסלון – ולהניף אותך באוויר תוך כדי – יכול לרפא כל יום, גרוע וחולה ככל שהיה, כמו חבילת סוכר שלמה שנשפכת לתוך קערית מלאה במרירות.
לימדת אותי ש"נבדל!", "פאול!", "גבוה מדי!" ו"לא הייתי מוכן!" הן סיבות לגיטימיות לחלוטין – ומוכרות על ידי פיפ"א – לפסילת שער בכדורגל, אבל רק במקרים שבהם מדובר בשער שאתה ספגת. לימדת אותי שדברים השתנו מאז תקופתי; שנעלי פקקים רחוקות מלהספיק. הן צריכות להיות של מסי.
לימדת אותי שאי אפשר להפסיד בחיים. בשום אופן. ושאם אתה בכל זאת מפסיד – או מסתמן שתפסיד – מוכרחים לנקוט במיידי באחת הפעולות הבאות: לטעון שהיריב רימה/מרמה/רמאי באופן כללי. או ליילל בווליום הולך ומתגבר ככל שיידרש. או, הכי טוב: לפזר במכה את כל הכלים על הלוח ולהרוס את המשחק. ואם כל זה לא עוזר, יש לפנות לפתרון האולטימטיבי: לדרוש להפסיק עם משחקי לוח ושישימו לך פיפ"א באקס-בוקס, ואז לשאול מה בכלל יש היום לארוחת ערב.
מוכרח לנסות את זה פעם עם הבוס שלי.
לימדת אותי ש"דוביגל" ו"היא רק רוצה לרקוד" הם שירים איומים. שאני קצת אוהב. ושאם אני רק אקפיד לשים ברקע – בלי שתרגיש – כמה שיותר רולינג סטונס ובק ובואי, לפעמים תיתפס גם לשיר שלהם. לא הכל אבוד איתך מוזיקלית.

טרמפולינה

לימדת אותי להתגבר על הרתיעה ולהגיע למקומות הכי מפחידים בעולם: מתחמי פעילות ויצירה המוניים בשבת, פסטיבל "דרום אדום" בשבת, נמל תל אביב בשבת. ואז לימדת אותי איך להנות בהם. בשבת. איתך.
לימדת אותי כל מה שמישהו צריך לדעת על "בובספוג" ו"אלישע" כדי להבין את הגאונות שבפיגור. לימדת אותי שטלפון נייד עם כמה משחקים הוא הפתרון לכל סיטואציה ומצוקה בעולם. לימדת אותי שכשזה מגיע לספרי ילדים, האורך הוא הדבר היחיד שקובע.
ולימדת אותי מהו עמוד שדרה ומרכז-כובד פנימי. כי כשראיתי אותך נכנס לגן, ואז לגן אחר, ואז לבית ספר, מוקף שוב ושוב בילדים שאת רובם אתה לא מכיר ועדיין נשאר נאמן לעצמך, שותק כשצריך ומדבר כשמגיע הזמן, לא מתמסר מיד אבל משתולל עם כולם בהתמסרות גמורה בהמשך, לא מתפתה לחנופה, לכוח, לווליום, ללחץ הרוב – הבנתי עד כמה אתה טוב וחזק. גם ממני. וראיתי איך זה עובד בשבילך; כי הם באים אליך, במוקדם או במאוחר. כולם. ורוצים להיות חברים. כי אתה אתה. כי אתה טוב-לב. כי אתה הגון וחכם ורגיש וקולני ושקט, ותשמח לחברתם. והם יודעים מי אתה בכל זמן.
לימדת אותי שאתה דומה לי אבל לא כמוני; אתה חברותי ואוהב-אדם ונהדר. אתה גירסה טובה ממני, גירסה שבה תוקנו רוב הבאגים.
לימדת אותי שאהבה היא רגש אלסטי שיכול להתנפח למימדים שלא שיערתי את קיומם. לימדת אותי לאהוב ולהוקיר את מסלול בחיי בזכות העובדה שהוא עובר דרך התחנה שלך. לימדת אותי להגיד תודה, ביני לביני, ביני לבינו, על שאתה – מכל הילדים – הילד שלי. לימדת אותי להגיד בקול רם "אני אוהב אותך" לפחות פעם ביום. כל אחד צריך ללמוד את זה.
לימדת אותי לחכות להמשך הלימודים. ולדעת שעוד לא ראיתי כלום.
(פורסם ב-8.4.2016)

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s